שוקי ואח' נ' טרנד ריהוט בע"מ ואח'

פסק דין

1. התובעים רכשו מנתבעת 1 רהיטי סלון לביתם ושילמו בתמורה סך של 32,500 ₪, בשלושה תשלומים, באמצעות כרטיס האשראי:

סך של 10,000 ₪ ביום ההזמנה 1.5.12.

סך של 10,000 ₪ עם הגעת פרטי הסלון לישראל.

סך של 12,500 ₪ עם קבלת פריטי הסלון לביתם.

2. התובעים טוענים, כי הם קיבלו רהיטים פגומים.

3. התובעים הגישו תביעה נגד הספק – נתבעת 1 ונגד מנפיק כרטיס האשראי – נתבעת 2.

4. התובעים לא הגישות תביעה נגד הסולק – לאומי קארד.

5. התובעים ונתבעת 1 הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.5.13.

6. התובעים תבעו משתי הנתבעות פיצוי בסך של 17,500 ₪, סכום המורכב משני סכומים: סך של 12,500 ₪ בגין התשלום האחרון וסך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש.

7. בבקשת התובעים לתת להסכם הפשרה שביניהם לבין נתבעת 1, התובעים הודיעו כי הם "עומדים על תביעתם כלפי תובעת 2 (צ"ל נתבעת – י.ג.) ברכיב עגמת נפש כמתואר בכתב התביעה".

8. בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע כי הנתבעת 1 תחזיר לתובעים את הסך של 12,500 ₪ וכי לאחר שהיא תספק לתובעים כורסא חדשה, התובעים ישלמו לה 12,500 ₪.

9. מכאן, שהתובעים ויתרו על תביעתם בגין עגמת נפש כנגד נתבעת 1.

10. התובעים טוענים בכתב התביעה, כי נתבעת 1 עשתה שימוש לרעה בכרטיס החיוב שלהם.

אין כל צורך להכריע בנושא זה, הואיל וכאמור, התובעים ונתבעת 1 הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

11. אין ספק שעל פי הוראות סעיף 5 (א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו – 1986 (להלן: חוק כרטיסי חיוב), השימוש לרעה יכול העשות רק על ידי נתבעת 1 או צד ג' וכי המנפיק – נתבעת 2 כמנפיק, אינה יכולה לעשות שימוש לרעה בכרטיס החיוב.

12. מאחר והשימוש בכרטיס החיוב נעשה בידיעתם ועל ידם של התובעים, בכך שהם מסרו את פרטיו לנתבעת 1 כדי שהם יחוייבו בגין העיסקה שנעשתה ביניהם, לכן, על פי הוראות סעיף 5 (ד) (2) לחוק כרטיסי חיוב, לא חלה הגבלת אחריות של המנפיק.

13. יתר על כן, התובעים קיבלו מנתבעת 1 בחזרה את הסכום של 12,500 ₪, סכום שבגין חיובם הם טוענים לשימוש לרעה בכרטיס החיוב שלהם, על פי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כך שגם אם היה על נתבעת 2 כמנפיק להשיב להם את הסך הנ"ל עקב שימוש לרעה כביכול בכרטיס החיוב שלהם, על פי הוראות סעיף 6 (א) לחוק כרטיסי חיוב, - התובעים אינם זכאים לקבל את אותו סכום פעמים.

14. מכאן שלא חלה על נתבעת 2 כמנפיק, כל חובה להשיב לתובעים את הסכום של 12,500 ₪.

15 מכאן, שנתבעת 2 לא גרמה לתובעים כל נזק ולכן יש לדחות את תביעתם לפיצוי בגין עגמת נפש.